שריפת גופה (קרמציה) הינה אלטרנטיבה לקבורה שבסיומה אפר הנפטר מועבר למשפחה ולהנצחה ע"פ בקשתם. לפני ביצוע השריפה מקיימים טקס פרידה מכובד בסגנון הלוויה. נקשיב, נלווה, נתמוך ונסייע לכל התהליך. מקיום טקס פרידה משמעותי ומכובד ועד סיום התהליך ובחירת אפשריות להנצחת המנוח.

שריפת גופות קיימת משחר ההיסטוריה ומקובלת בתרבויות רבות בעולם, דתות אחדות רואות בשריפת גופות אחד מהפתרונות הלגיטימיים לטיפול בגופה, ואילו דתות אחרות רואות בטהרה המתבצעת על ידי שריפת הגופה כאמצעי העדיף לטיפול בגופה.

בתנך מוזכרים מספר מקרים של שריפה ביחס למלכי ישראל.

המקרה הבולט הוא של שאול המלך ובניו:

כתוב בשמואל א', ל"א, י"ב: וַיָּקוּמוּ כָּל-אִישׁ חַיִל, וַיֵּלְכוּ כָל-הַלַּיְלָה, וַיִּקְחוּ אֶת-גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו, מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן; וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם שָׁם.

זיגמונד פרוייד, אלברט איינשטיין, ארתור רובינשטיין, זאב ז'בוטינסקי, איימי ויינהאוס, פול ניומן ורונה רמון.